כבר מהכניסה לפארק מרגישים שאנחנו לא נכנסים ל”עוד גן חיות”.
המקום שקט, מוקף בירוק, ולא שומעים מוזיקה, מכשירים דיגיטליים או עשרות ילדים צורחים – רק את הצלילים של הציפורים ואת ההרים שמקיפים אותנו.
התחושה היא של טבע חי, לא של אטרקציה מתועשת.

במהלך הביקור אנחנו מטיילים בשביל מסודר שמוביל אותנו בין מתחמים שונים, שכל אחד מהם מותאם לסוג אחר של עוף דורס.
כל מתחם בנוי כך שהציפור מרגישה בנוח, עם מרחב תעופה, אזור מנוחה מוצל, וסביבה שמחקה את בית הגידול שלה – בין אם מדובר בעיט ענק, ינשוף, בז, נשר אירופי, או אפילו דורסים פחות מוכרים שמגיעים מדרום אמריקה או אסיה.

אנחנו עומדים ממש ליד – במרחק של מטר או שניים – בלי זכוכיות עבות, ובלי סורגים צפופים. רואים כל נוצה, כל תנועה של ראש, אפילו את תהליך האכילה.
חלק מהציפורים רגילות למבקרים ומביטות חזרה, אחרות פשוט עושות את שלהן.
כל אחד מהמבקרים חווה את זה אחרת – חלק מצלמים, אחרים פשוט עומדים שקטים ומתבוננים.

אבל גולת הכותרת האמיתית של הפארק היא כמובן המופע החי של העופות הדורסים.
זה קורה בזירה פתוחה, עם מושבים מסודרים, מול נוף עוצר נשימה של ההרים.
כשאנחנו יושבים שם ורואים את הבזים והעיטים טסים ממש מעל הראש – זו חוויה בלתי נשכחת.

המאלפים עומדים במרכז הזירה, קוראים לציפורים בקול שקט, ומראים איך הן מגיבות, טסות, נוחתות, ולעיתים גם "משחקות" איתם בקצב של מופע מדויק.
יש חלקים שבהם הציפור טסה כל כך קרוב – שאפשר לשמוע את רשרוש הכנפיים, ולפעמים גם להרגיש את תנועת האוויר.

הדבר הכי יפה הוא שאין פה הצגה מוגזמת. לא רוקדים, לא צועקים, אין פעלולים – יש קשר אמיתי בין האדם לציפור, וזה בדיוק מה שהופך את זה לכל כך חזק.

אחרי המופע – הכל נרגע. אפשר לחזור להסתובב, לשבת באחת מהנקודות השקטות בפארק, או פשוט לצפות בציפורים עפות חופשי במתחמים הפתוחים.
זה מסוג המקומות שמשלבים טבע, ידע, והתרגשות – בלי מאמץ.