יש מקומות בטיול שמרגישים כמו חובה כי כולם מדברים עליהם – אבל לפעמים, ברגע שמגיעים, מבינים שזה באמת אחד הדברים הכי עוצמתיים שראינו בחיים.
כזה בדיוק הוא גרוסגלוקנר (Grossglockner) – ההר הכי גבוה באוסטריה, בלב הרי האלפים, שמגיע לגובה של כמעט 3,800 מטר, ושסביבו נבנתה אחת הדרכים הכי יפות באירופה.
זה לא סתם יעד – זה מקום שגורם לנו לעצור את האוטו, לשתוק, להוריד את החלון, ולקלוט איפה אנחנו.
נוף פתוח של קרחונים, שלגים, הרים אינסופיים, כביש שמתפתל כמו סרט – וכל זה באווירה כל כך נקייה, חיה, עם ריח של אוויר שאין בשום מקום אחר.
היופי הוא שלא צריך להיות מטפס הרים כדי להגיע לשם.
Grossglockner High Alpine Road – הכביש שמוביל עד לפסגות – הוא מסלול שעושים ברכב (או באופניים, אם אתם בכושר על), עם נקודות עצירה מסודרות, תצפיות, מסעדות, ואפילו חוויות קטנות שילדים נהנים מהן.
זה אחד המקומות היחידים באירופה שבהם אפשר לנסוע בכביש רגיל – ולחצות תוך שעה אזור שנראה כמו הפסקול של סרט טבע של נשיונל ג’יאוגרפיק.
🛣️ כביש האלפים הגבוה – מה מיוחד ב־Grossglockner High Alpine Road
הרבה אנשים שומעים "פסגת גרוסגלוקנר" וחושבים שצריך לעשות טרק של יום שלם או לטפס עם ציוד מקצועי.
האמת? החוויה הכי עוצמתית פה בכלל מגיעה מהכביש – וזה מה שעושה את גרוסגלוקנר כל כך נגיש ומושלם גם לטיול משפחתי, רומנטי או סולו.
Grossglockner High Alpine Road הוא כביש מדהים שנבנה כבר בשנות ה־30, ועובר בגובה של מעל 2,500 מטר.
זה מסלול של בערך 48 ק"מ שכל פנייה בו היא גלויה לעין – נוף פתוח, שלגים בפסגות, מפלים בצדדים, קירות הרים שמתקרבים אליך כמעט כמו בסרט.
הכביש עצמו מתוחזק ברמה גבוהה, יש שוליים רחבים, מעקות מסודרים, ובכל כמה קילומטרים יש עצירה מסודרת עם שלט, ספסלים, ותצפית.
הנסיעה בו היא ממש חוויה בפני עצמה. לא נוסעים מהר – פשוט מתגלגלים, עוצרים, מצלמים, לפעמים יושבים רבע שעה מול הנוף בלי לומר מילה.
זה מסוג המקומות שאתה לא ממהר לצאת מהם, גם אם בכלל לא תכננת להישאר הרבה.
יש כאלה שעושים את כל הדרך ביום אחד, ויש כאלה שעוצרים בבקתות, ישנים לילה ונהנים מהשקט של ההרים.
לא משנה איך תעשו את זה – כל הקטע הוא לא למהר.
זה לא מקום שבאים אליו “לסמן וי”. זה מקום שבאים אליו כדי פשוט ליהנות מהדרך.
⏰ חודשים פתוחים, מחירי כניסה, הכנה נכונה ומתי הכי מומלץ לנסוע
אז קודם כל – גרוסגלוקנר לא פתוח כל השנה.
הכביש ההררי הזה עובר בגובה מטורף, ויש שם שלג רוב החורף, אז אם אתם מתכננים את הטיול שלכם – חשוב מאוד לדעת:
📆 מתי פתוח?
הכביש נפתח בדרך כלל ב־תחילת מאי (תלוי במזג האוויר) ונסגר באזור אוקטובר.
לפעמים אם יש שלג מוקדם – הוא יכול להיסגר גם בספטמבר, אז תמיד שווה לבדוק באתר הרשמי כמה ימים לפני.
💶 כמה עולה?
זה כביש פרטי, אז יש דמי כניסה:
• רכב פרטי – בערך 40–45 אירו ליום (משתנה מדי שנה)
• אופנוע – כ־30 אירו
• יש גם כרטיסים מוזלים אחרי 18:00, אבל אז מפסידים את האור ואת רוב העצירות
חשוב לדעת: זה תשלום ליום אחד, אבל מותר לכם להיכנס ולצאת כל עוד זה באותו יום.
🌤️ מתי הכי כדאי להגיע?
• החודשים הכי מומלצים: יוני עד ספטמבר
• אם אפשר, תכננו להגיע ביום שמשי – ביום סגרירי פשוט לא רואים כלום, ואתם תתבאסו
• עדיף להגיע בשעות הבוקר (09:00–11:00) – לפני שהתיירים מתחילים להיכנס בכמויות
🎒 הכנה חכמה
אל תסמכו רק על גוגל מפות – לפעמים הכביש סגור חלקית גם בתוך העונה
תביאו שכבה חמה – גם אם בקיץ חם למטה, למעלה עלול להיות 8–10 מעלות עם רוח חזקה
תכניסו תרמוס לקפה ועצירה בנוף – זה בול הסגנון של המקום
חשוב: אין תחנות דלק על הכביש, אז תדאגו לתדלק לפני הכניסה
בקיצור – זה לא כביש שנוסעים בו על הדרך.
זה יעד בפני עצמו, ואם תגיעו מוכנים, תיהנו מהיום הזה עד הסוף, בלי הפתעות לא נעימות באמצע הדרך.
📍 נקודות עצירה בדרך – תצפיות, אגמים, ושלג גם באמצע הקיץ
אחת הסיבות שכדאי לתכנן יום שלם לגרוסגלוקנר היא לא רק הכביש עצמו – אלא כל העצירות שמפוזרות לאורך המסלול.
אין פה "תחנה ראשית אחת" – אלא סדרה של עצירות, כל אחת עם נוף אחר, גובה אחר, ופינות שאם לא עוצרים בהן – מפספסים לגמרי את הקטע.
🔭 Kaiser-Franz-Josefs-Höhe – התחנה הכי מפורסמת, והכי גבוהה.
זו נקודת התצפית המרכזית על קרחון פאסטרצה (Pasterze), הקרחון הכי גדול באוסטריה.
יש שם חניון גדול, מוזיאון קטן (נחמד אם אתם עם ילדים או אם יש עננים), שירותים, בית קפה עם נוף שאין לו מתחרים – וגם שביל הליכה קצר שמוביל עד תחתית הקרחון.
אם יש מקום שאסור לפספס – זה פה.
🧊 הפתעה: שלג גם בקיץ.
יש עצירות לאורך הדרך שבהן אפשר ממש לגעת בשלג גם ביולי־אוגוסט. לא שלג עמוק, אבל מספיק כדי לזרוק כדור שלג, להצטלם, ולהרגיש את הקרירות באצבעות.
הילדים (וגם המבוגרים) עפים על זה.
📸 נקודת צילום בול – Fuscher Törl:
אחת העצירות הכי פוטוגניות בכביש, תצפית עם נוף פנורמי וצלב גדול על רקע הפסגות.
זה המקום שאם עומדים בו נכון, מרגישים כאילו נוגעים בשמיים.
☕ עצירה למנוחה – Lucknerhaus או Edelweissspitze:
שתי בקתות הרים מושלמות עם אוכל חם, קפה, ונוף.
לא מסעדות יוקרה – אבל פשוט טוב לשבת שם חצי שעה, במיוחד כשאתה מרגיש את הרוח על הפנים.
💡 טיפ אמיתי מהשטח:
הרבה אנשים נוסעים מהר מדי, מפספסים עצירות כי הם לא “מסומנות כחובה”.
בפועל, דווקא העצירות הקטנות – אלה שאין בהן חנות או שלט בולט – הן לפעמים עם הנופים הכי שקטים ואישיים.
אז סעו לאט, ואם אתם רואים מקום עם 2–3 רכבים בצד – תעצרו. זה כנראה פינה שמישהו מקומי אוהב.
המלצות על מסלול טיול, נקודות תצפית ומסלולי טיול באוסטריה - ⬇️
🏞️ תצפיות שקטות ואווירה בפסגה – מה באמת רואים מגרוסגלוקנר
אז ברגע שמגיעים לגובה הכי גבוה בכביש – בין אם זה באחת התצפיות הראשיות או פשוט עצירה קטנה על הדרך – מבינים למה כל האוסטרים מתרגשים מהמקום הזה.
זה לא רק הר גבוה – זה מין שקט כזה, שמרגישים בעיקר בפסגות – לא רעש של תיירים, אלא רוח קרירה, נוף פתוח, ואנשים פשוט עומדים ומסתכלים.
🗻 מה רואים מהפסגה?
ביום בהיר, אפשר לראות עשרות פסגות מכל כיוון – חלקן עם שלג בקיץ, חלקן מחודדות כמו שיניים.
הנוף המרכזי הוא כמובן הר גרוסגלוקנר עצמו (3,798 מטר) – שהוא לא רק הגבוה באוסטריה, אלא גם הכי "מכובד למראה".
זה הר שממש בולט מהסביבה, עם צורה חדה, שלג שמכסה אותו חלקית, ואווירה דרמטית שאי אפשר לפספס.
מולו נמצא הקרחון פאסטרצה (Pasterze Glacier) – שאם מגיעים אליו ביום של שמש, רואים אותו נפרס כמו נחש קפוא בין ההרים.
יש גם תצפית לכיוון רכס ה־Hohe Tauern, שזו שמורת הטבע הגדולה ביותר באוסטריה – מלאה בפסגות מעל 3000 מטר.
מי שמכיר קצת שמות – יכול לזהות מרחוק הרים כמו Glocknerwand, Johannisberg, ו־Grossvenediger.
💡 תצפיות שקטות שכדאי לעצור בהן:
Edelweissspitze – נקודה קצת צדדית, בגובה 2,571 מטר, עם נוף פנורמי ליותר מ־30 פסגות.
פחות עמוסה מרוב התחנות, ויש שם אווירה של בקתת הרים אמיתית.Gamsgrubenweg – תצפית צדדית עם שביל הליכה קליל שנכנס ממש לתוך צלע ההר.
הרבה פחות אנשים הולכים לשם, והנוף של הקרחון שם מהיפים ביותר.Fuscher Törl – מקום עם צלב עץ גדול, מושלם לשבת ולשתוק רגע מול ההרים.
אם מתכננים נכון, אפשר להעביר יום שלם בלי למהר – רק מלהסתובב בין נקודות שונות, לשבת רגע בכל אחת, ולתת לנוף לשקוע.
וזה אולי ההבדל בין ביקור רגיל לגרוסגלוקנר – לבין ביקור שבאמת לוקחים ממנו משהו.
🚗 דרכי הגעה, נגישות, חניונים ורכבים – מה חשוב לדעת לפני שנוסעים לגרוסגלוקנר
אז קודם כל, אין צורך בטרקטורון או ג'יפ 4X4 כדי לעלות לגרוסגלוקנר – זה כביש אספלט מסודר, רחב ומתוחזק ברמה הכי גבוהה שיש באירופה.
כן, הוא מתפתל, עולה בגובה, ויש מקומות תלולים – אבל הוא מותאם לרכב פרטי רגיל לגמרי.
🚙 מאיפה מגיעים?
יש שתי דרכי גישה עיקריות ל־Grossglockner High Alpine Road:
מצפון: דרך Zell am See ואז העיירה Fusch an der Großglocknerstraße – זו הגישה הקלאסית והפופולרית יותר.
מדרום: דרך Heiligenblut – גם מהממת, טיפה פחות תיירותית.
שני הכיוונים מתחברים לכביש ההררי באותה נקודה – אז לא משנה מאיפה באתם, תחוו את כל הדרך המלאה.
🅿️ חניונים:
לאורך כל הדרך יש עשרות חניונים מסודרים.
בתחנות המרכזיות (כמו Kaiser-Franz-Josefs-Höhe) יש חניון ענק, חינם עם כניסת הרכב.
חלק מהעצירות הקטנות – חניה בצד הדרך, מספיקה לכמה רכבים, הכל מסודר ונוח.
אין צורך לדאוג מראש למקום – פשוט נוסעים, עוצרים איפה שרוצים, ממשיכים.
🛞 רכב מיוחד? שרשראות שלג?
ברוב העונה (יוני–ספטמבר), לא צריך שום דבר מיוחד.
אבל אם אתם מגיעים בתחילת מאי או באוקטובר – יש סיכוי שתיתקלו בשלג או קרח בבוקר, במיוחד בגבהים.
במקרים כאלה, כדאי לבדוק תחזית מראש ואם יש שלג – לבוא עם צמיגי חורף או שרשראות שלג, במיוחד אם אתם עם רכב מושכר.
🚧 נגישות:
הכביש כולו מותאם לרכב פרטי, אופנועים וקרוואנים.
יש מקומות לעצור, שירותים נגישים, חלק מהתצפיות גם מותאמות לכיסאות גלגלים.
עם זאת, שבילי ההליכה מסביב לא תמיד נגישים – אז כדאי לבדוק מראש אם מגיעים עם מגבלות תנועה.
💡 טיפ שלא כתוב באתרי תיירות:
אם אתם עם רכב אוטומטי – שלבו ל־manual mode בירידות, כדי לא לשחוק את הבלמים.
וגם – תדלקו מראש! אין תחנת דלק על הכביש, והאחרונה היא בזל אם באים מצפון, או ב־Lienz אם באים מדרום.
🥾 שבילי הליכה וטרקים באזור גרוסגלוקנר – מסלולים, רמות קושי, ולמי זה מתאים
הקטע הכי מפתיע בגרוסגלוקנר הוא שגם אם באים רק לנסוע בכביש – אפשר בקלות לשלב מסלול הליכה קצר או בינוני, בלי להיות מטייל אולטרה־מנוסה.
יש שבילים פשוטים, יש טרקים יותר מאתגרים, ואפשר ממש לבחור מה מתאים באותו הרגע.
🚶♂️ שבילים קצרים (30–60 דקות)
Gamsgrubenweg
• מסלול קליל ויפה שמתחיל מ־Kaiser-Franz-Josefs-Höhe
• עובר דרך מנהרות חצובות בהר ומגיע לתצפית צדדית על הקרחון
• מתאים גם לילדים, אין עליות קשות
💡 טיפ: הרבה אנשים מפספסים את השביל הזה – והוא מהשקטים והיפים ביותר.
Pasterze Glacier Trail (התחלה בלבד)
• ירידה מתונה לכיוון הקרחון, אפשר לרדת חלקית רק לנקודה פתוחה
• חוויה של מגע קרוב עם הקרחונים
• רק לקחת בחשבון: הירידה קלה, העלייה בחזרה יותר מאתגרת
⛰️ מסלולים בינוניים (שעתיים – חצי יום)
Glocknerblick Panorama Trail
• מסלול מעגלי עם תצפיות מטורפות, פחות עמוס
• מתאים למי שמחפש הליכה עם קצת אתגר אבל בלי טיפוס מסוכן
• חלק מהמסלול עובר באזורים פתוחים לגמרי – חובה לקחת כובע ומים
Margarethenhöhe Trail
• מסלול קצת טכני יותר, נוף פסגות מהשורה הראשונה
• כדאי לבדוק תחזית לפני – בחלק מהמסלול יש קטעים עם אבנים חלקות אם ירד גשם
🏔️ טרקים רציניים (יום שלם או יותר)
Großglockner Base Camp Routes
• יש כמה מסלולים שמובילים לנקודת הבסיס של מטפסי גרוסגלוקנר
• זה כבר למסלולים של חצי יום לפחות, עם עליות מסודרות וציוד מתאים
• מתאים למטיילים עם ניסיון – לא מומלץ "על הדרך"
Glocknerrunde – מסלול ההקפה של גרוסגלוקנר (רב־יומי)
• טרק רציני, 7–9 ימים, כולל בקתות לינה לאורך הדרך
• חוצה אזורים עם נוף עוצמתי, קרחונים, ואפילו חיות בר
• זה לא למסלול קצר – אלא לחובבי טרקים אמיתיים
💡 המלצה אישית למטיילים רגילים:
אם באתם ליום אחד – תלכו על Gamsgrubenweg או Pasterze חלקי.
אם באתם ליומיים ויש לכם רכב ולינה באיזור – שלבו את Glocknerblick.
ואם אתם ממש בעניין של טבע חזק – אפשר להיכנס לעומק עם יום מלא של מסלול בתיאום עם מזג האוויר.
פסגת ההר הגבוהה באוסטריה - מעבר ההרים הפנורמי Grossglockner
אז כן, גרוסגלוקנר זה “רק כביש” – אבל כזה שלא שוכחים.
זה מסלול שעושים ברכב, אבל מרגישים אותו בכל הגוף. לא כי קשה – אלא כי עוצרים, נושמים, מסתכלים, ואיכשהו כל הסיפור הזה פשוט נתפס עמוק.
אפשר לבוא רק לנסוע – ואפשר להיכנס לזה עד הסוף: עם תצפיות, שבילים, קרחון, בתי קפה באמצע ההרים, אפילו שלג באמצע הקיץ.
ואם מתכננים את זה נכון, מגיעים בשעה טובה, ביום בהיר, עם בקבוק מים, מצלמה, ובלי לחץ – זה יכול להיות אחד הימים הכי טובים בכל הטיול באוסטריה.
💡 שורה תחתונה – מה באמת חשוב לזכור לפני שעולים?
לבדוק מזג אוויר מראש
להגיע מוקדם, בלי למהר
לעצור איפה שנראה לכם יפה – גם אם אין שם שלט
להביא משהו חם ללב ולשתייה
ולשמור מקום בטלפון – אתם תצלמו בלי הפסקה
לא חייבים להיות מטיילים מקצועיים או חובבי הרים כדי ליהנות פה.
פשוט צריך לעצור לרגע, להסתכל – ולתת למקום לעשות את שלו.